המטפלת הפצועהעדי בצלאלאוצרת: טל פרנקל אלרואי
2 בספטמבר — 2 בדצמבר, 2023
תְּהוֹם אֶל תְּהוֹם קוֹרֵא לְקוֹל צִנּוֹרֶיךָ כָּל מִשְׁבָּרֶיךָ וְגַלֶּיךָ עָלַי עָבָרוּ [תהלים מ"ב, ח']
בתערוכה מוצגות עבודות ציור וצילום על נייר חשוף. עדי בצלאל, צלמת, ציירת ומטפלת באמנות, כורכת יחדיו שני מדיומים, שלכאורה מתחרים זה בזה, והופכת את היוצרות. היא ממקמת את הצילום, שמבחינה היסטורית התפתח מתוך הציור, כנקודת ראשית למעשה הציור שלה, ומשתמשת בגואש כמדיום רגיש לפיתוח תצלומי טבע דומם. בצלאל מטפלת בדימויים המצולמים כמו בפצע פתוח, מרפאת אותם באמצעות ציור תמים למראה.
"המטפלת הפצועה" הוא מושג מפתח בתיאוריה הפסיכואנליטית של קרל גוסטב יונג (Jung). חשיבותו טמונה בהבנה, שהמטפלת מרפאת את פצעו של המטופל מתוך הזדהות ובאמצעות מגע בפצע שלה עצמה. הפסיכולוגית היונגיאנית רות נצר מציעה להתבונן גם בדמות האמנית כבדמות מטפלת פצועה. על פי גישתה, עבודת האמנות – כפעולה וכמושא התבוננות – מהדהדת הן את פצעי האמנית והן את פצעי הצופה, ומאפשרת ריפוי לשניהם. הפסיכולוג ג'יימס הילמן (Hillman) מתייחס לפצע ולריפוי כפעולה אחת. מכאן שעבודת האמנות היא הפצע והריפוי גם יחד.
המעשה האמנותי, כפצע וכריפוי, מאפיין את החיבור בין הציור לצילום בעבודות המוצגות בתערוכה. ציור הגואש, בחומריותו ובגופו הסמיך, מהדהד את התצלום כסוג של עבר רדום, ומעיר אותו מקיפאונו המרוחק. המכחול, בתנועתו הרכה, מנשים את האובייקט, שאותו הוא מבקש לברר ולפענח. פעולת ההעתקה, כפעולה דיאלקטית, מערסלת את הדימוי החד שנלכד במצלמה. הציור גואל את הזיכרון הארכיטיפי מעברו הדומם – מִצבור אבנים, פרפר מת, שבשבת או שער של בית – טובל אותו ברקע חלומי, דמיוני ומשחרר. בתהליך הריפוי משיב הציור לצילום את ההילה שלו: הוא מאיר אותו באלומות אור, עוטף אותו ברוח מטאפיזית ומגשים אותו בממד אחר. פעולת הריפוי נחשפת כפעולה ארס-פואטית. תשוקת האמנית לאחות את הקרע הפורמלי בין המדיומים היא כאב אישי של מי שלכודה בתוך הפצע המפצל הזה.
טל פרנקל אלרואי
2 בספטמבר — 2 בדצמבר, 2023
תְּהוֹם אֶל תְּהוֹם קוֹרֵא לְקוֹל צִנּוֹרֶיךָ כָּל מִשְׁבָּרֶיךָ וְגַלֶּיךָ עָלַי עָבָרוּ [תהלים מ"ב, ח']
בתערוכה מוצגות עבודות ציור וצילום על נייר חשוף. עדי בצלאל, צלמת, ציירת ומטפלת באמנות, כורכת יחדיו שני מדיומים, שלכאורה מתחרים זה בזה, והופכת את היוצרות. היא ממקמת את הצילום, שמבחינה היסטורית התפתח מתוך הציור, כנקודת ראשית למעשה הציור שלה, ומשתמשת בגואש כמדיום רגיש לפיתוח תצלומי טבע דומם. בצלאל מטפלת בדימויים המצולמים כמו בפצע פתוח, מרפאת אותם באמצעות ציור תמים למראה.
"המטפלת הפצועה" הוא מושג מפתח בתיאוריה הפסיכואנליטית של קרל גוסטב יונג (Jung). חשיבותו טמונה בהבנה, שהמטפלת מרפאת את פצעו של המטופל מתוך הזדהות ובאמצעות מגע בפצע שלה עצמה. הפסיכולוגית היונגיאנית רות נצר מציעה להתבונן גם בדמות האמנית כבדמות מטפלת פצועה. על פי גישתה, עבודת האמנות – כפעולה וכמושא התבוננות – מהדהדת הן את פצעי האמנית והן את פצעי הצופה, ומאפשרת ריפוי לשניהם. הפסיכולוג ג'יימס הילמן (Hillman) מתייחס לפצע ולריפוי כפעולה אחת. מכאן שעבודת האמנות היא הפצע והריפוי גם יחד.
המעשה האמנותי, כפצע וכריפוי, מאפיין את החיבור בין הציור לצילום בעבודות המוצגות בתערוכה. ציור הגואש, בחומריותו ובגופו הסמיך, מהדהד את התצלום כסוג של עבר רדום, ומעיר אותו מקיפאונו המרוחק. המכחול, בתנועתו הרכה, מנשים את האובייקט, שאותו הוא מבקש לברר ולפענח. פעולת ההעתקה, כפעולה דיאלקטית, מערסלת את הדימוי החד שנלכד במצלמה. הציור גואל את הזיכרון הארכיטיפי מעברו הדומם – מִצבור אבנים, פרפר מת, שבשבת או שער של בית – טובל אותו ברקע חלומי, דמיוני ומשחרר. בתהליך הריפוי משיב הציור לצילום את ההילה שלו: הוא מאיר אותו באלומות אור, עוטף אותו ברוח מטאפיזית ומגשים אותו בממד אחר. פעולת הריפוי נחשפת כפעולה ארס-פואטית. תשוקת האמנית לאחות את הקרע הפורמלי בין המדיומים היא כאב אישי של מי שלכודה בתוך הפצע המפצל הזה.
טל פרנקל אלרואי
